רקע

כתב : ד"ר עמוס עברי

רקע

על אף שניתן להפיקו ממספר צמחים (ומזה מספר עשורים גם לייצרו באופן מלאכותי במעבדה), המקור הנפוץ ביותר למולקולת האיבוגאין הינו שיח בשם Tabernanthe iboga, אשר צומח בתפוצה גדולה למדי במדינות מרכז אפריקה כגון זאיר, קמרון וגבון. לאור השפעות החומר כמעורר במינונים נמוכים וכחומר פסיכדלי במינונים גבוהים יותר, נהוג במדינות אלו מזה דורות לצרוך איבוגאין הן באירועים יום יומיים כגון צייד או כמעורר חשק מיני והן במסגרת טקסים שאמאניים-דתיים. בדת ה-Bwiti לדוגמא, לה מעל 2 מיליון מאמינים פעילים בגבון בלבד, החומר משמש מרכז פולחני טקסי משמעותי ביותר ומעמדו מקודש. במאה האחרונה, לאחר "גילוי" החומר ע"י העולם המערבי, נתגלה שימוש אפשרי נוסף לחומר – טיפול עבור התמכרויות.

על אף עדויות על שימוש באיבוגיאן במשך מאות שנים ע"י שבטים ילידיים במדינות מרכז אפריקה, מוכר החומר לעולם המערבי מזה כ-130 שנים בלבד. 12 שנים לאחר שזוהה לראשונה בשנת 1889 והוכנס לספרי הבוטניקה המערביים, בודד ואופיין גם המבנה הכימי של מולקולת האיבוגאין (1901) ומספר עשורים לאחר מכן, בשנת 1966, סונתזה המולקולה לראשונה במעבדות באירופה. מספר חברות מסחריות אירופאיות אשר התרשמו מהשפעותיו כמעורר מיני, משפר מצב רוח טבעי ומעורר כללי ניסו לשווקו כמוצר רפואי ואכן בין השנים 1939-66 ניתן היה למצוא בבתי המרקחת באירופה מוצר בשםLAMBARÉNE  אשר הכיל כ-8 מ"ג איבוגאין בכל קפסולה ונמכר בהתוויה רחבה מאד. המוצר ירד מהמדפים בשנת 67 לאחר שהאיבוגאין הוצא מחוץ לחוק, בתחילה בארצות הברית ולאחר מכן גם באירופה (כחלק ממסע אכיפה כוללני של הרשויות נגד חומרים מרחיבי תודעה וללא כל התייחסות לתועלת רפואית או רעילות אפשרית של איבוגאין באופן ספציפי).

במקביל לשימושים הללו באיבוגאין, החל במהלך המאה הקודמת לעלות קרנו של החומר כעזר בטיפול פסיכותרפי (לדוגמא בעבודתו של הפסיכיאטר והאנתרופולוג הצ'ילני קלאודיו נאראנחו) וכטיפול בהתמכרויות לאופיואידים, קוקאין ואלכוהול, בעיקר על רקע דיווחים אישיים של מכורים אשר נתרמו מנטילתו. בין אותם מכורים בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היה גם הווארד לוטסוף (1943-2010), בוגר קולג' קהילתי בניו-יורק אשר עשה את האיבוגאין והטיפול בהתמכרויות בעזרתו למפעל חייו. לאחר שלטענתו הצליח להפטר מהתמכרות להרואין בעזרת שימוש בודד באיבוגאין, החל לוטסוף נטול הרקע המדעי לקדם פעילות מחקרית ומודעות ציבורית לנושא, יצר שותפויות עסקיות בתחום (לדוגמא עם בועז וכטל, מייסד מפלגת עלה ירוק בישראל ויזם עסקי בתחום הפארמה בארה"ב כיום) ואף רשם פטנטים סביב השימוש בחומר כטיפול בהתמכרויות. לוטסוף שכנע מספר אוניברסיטאות באירופה להתחיל במחקרים מסודרים אשר הציתו עניין מחקרי בתחום גם אצל חוקרים בארה"ב והכרה מגופים המקדמים מחקר בתחום כגון ארגון MAPS העולמי. 

השפעה

השפעה

השפעת האיבוגאין ונגזרותיו תלויות במידה רבה במינון שנלקח (Dose dependent effect) ובגורמים פיזיולוגיים אישיים של האדם שצורך אותו. בנוסף, מולקולת האיבוגאין פועלת על מספר רב של קולטנים בגוף האדם (ראה בהמשך) ועל כן השפעותיו מגוונות.

האיבוגאין מתפרק בכבד ובדופן המעי למולקולות אחרות (מטבוליטים), ביניהן העיקרית היא הנוראיבוגאין, חומר אשר מיוחס לו אפקט זהה באיכותו, אך חזק בעוצמתו וארוך יותר מזה של האיבוגאין עצמו. היכולת להמיר את האיבוגואין לנוראיבוגאין בגוף שונה מאדם לאדם ותלויה בנטייה הגנטית אשר קובעת את כמות וסוג האנזימים (CYP2D6) שאחראים על התהליך. בנוסף, מולקולת הנוראיבוגאין נאגרת ברקמות השומן של הגוף לזמן ארוך יותר בהשוואה לאיבוגאין עצמו ואחראית למעשה לאורך האפקט המשמעותי של החומר.

במינונים נמוכים יחסית (מתחת ל-50 מ"ג) מעניק האיבוגאין עוררות כללית, ירידה בתיאבון ובצמא, עוררות של החשק המיני והפחתה בתסמיני דיכאון. במינונים גבוהים יותר, החל מ-8 מ"ג לק"ג (עבור אדם השוקל 70 ק"ג לדוגמא = 560 מ"ג) מתקבל האפקט הפסיכדלי האופייני לאיבוגאין אותו ניתן לחלק לשלושה חלקים:  השלב הראשון אורך כ-4 עד 8 שעות (החל משעה לאחר נטילת החומר) ומאופיין בתחושת "חלום ער" (“Waking Dream”), המערב הזיות ראייה הן בעיניים עצומות והן בעיניים פקוחות, הזיות שמע ותחושת ניתוק (Detachment, Dissociation). חוויית החלום מורכבת בדרך כלל מזיכרונות אישיים ופרטים אוטוביוגרפיים בעלי משמעות עבור האדם ומשמשת בסיס לשלב השני. שלב זה, אשר אורך בין 10-30 שעות, מאופיין בדרך כלל בהתבוננות עצמית, חקירה עצמית וביקורת עצמית על רקע הזיכרונות והחוויות האישיות אשר הועלו  בתודעה בשלב הקודם.

על פי מרבית הדיווחים של אנשים אשר נטלו איבוגאין, בשלב זה מקיים האדם מסע פנימי בו הוא עומד על טיב יחסיו עם עצמו ועם העולם ומפרש את ההתנהגויות השונות שלו עצמו. מקובל לייחס לשלב זה (מעבר ליכולת לשכך תסמיני גמילה פיזיולוגיים) את התרומה של החומר בטיפול בהתמכרויות ואת היכולת לייצר חוויה טיפולית משמעותית עבור אנשים המתמודדים עם התמכרויות. בשלב השלישי, אשר עשוי לארוך גם הוא עד 30 שעות, ניכרים בעיקר התסמינים המעוררים של החומר ומרבית המשתמשים מדווחים על הפרעות בשינה החולפות לאחר מספר שעות. יש לציין כי החוויה הפסיכדלית של האיבוגאין אינה מתוארת תמיד כמהנה ולרוב ההתייחסות אליה היא כאל חוויה טיפולית ולא רקראטיבית (למטרות בילוי).

מנגנון פעולה

מנגנון פעולה

כחלק ממשפחת הטריפטאמינים (תת קבוצה של משפחת האינדולים), חולקים האיבוגואין והנוראיבוגאין מבנה מולקולרי דומה לזה של הסרוטונין, המלטונין, ה-DMT והפסילוסיבין, אך מאפיין כימי המייחד את האיבוגאין והנוראיבוגאין מן המוליכים העצביים והחומרים הללו הוא הפעילות המגוונת שלהם הכוללת: הפעלת קולטנים אופיואידיים מסוג µ, δ, ו-K, קולטנים סרוטונרגיים מסוג 5HT2A (בעל השפעה הלוצינוגנית) ו-5HT2C (בעל חשיבות רבה בוויסות מצבי רוח, חרדה ודחפים), עיכוב השבה סלקטיבי משמעותי עבור סרוטונין ברמת קולטן ה-(SERT (Serotonin Transporter, בדומה לתרופות ממשפחת ה-SSRI, חסימת קולטני NMDA במערכת הגלוטמטרגית (בעל השפעה דיסוציאטיבית, בדומה לקטמין) וכן אפקט אנטיכולינרגי ואפקט דופמינרגי (גם כאן מעכב קליטה בסינפסה). 

לאור העובדה כי קיימת פעילות נוירומודולטורית הדדית בין המערכת הסרוטונרגית, הדופמינרגית, הגבארגית (GABA) והגלוטמטרגית, נראה שהפעילות המשולבת של האיבוגאין על המערכות השונות יוצרת אפקט סינרגטי ייחודי. פעולתו באזורים כגון ה-Ventral Tegmental Area (VTA) וה-Nucleus Accumbens (NAc) משוערת להיות בבסיס כוחו להשפיע על מוטיבציה, וויסות דחפים ותגמול. כאשר האיבוגאין ניתן כטיפול בהתמכרויות (בעיקר התמכרות לאופיואידים, אך גם לקוקאין, ניקוטין ואלכוהול),  מנוצלות במקביל הן היכולת של החומר לייצר חוויה פסיכדלית שרבים מייחסים לה חשיבות טרנספורמטיבית משמעותית ברמה הפסיכותרפיוטית, והן היכולת של החומר להקל על תסמיני הגמילה המשמעותיים עקב פעילותו כאגוניסט על קולטנים אופיואידיים ואחרים. בד בבד, הפעילות המשולבת של החומר על הקולטנים השונים, ועל המערכת הסרוטונרגית, מייצרת אפקט נוגד דיכאון וחרדה המזכיר את זה של תרופות ממשפחת ה-SSRI.

בנוסף על אלה, נחקרת השפעתם של האיבוגאין והנוראיבוגאין על ריכוזי (GDcNF (Glial cell line-Derived Neurotrophic Factor באזורים במח הנפגעים ממחלות ניורודגנרטיביות כגון דמנציה של פרקינסון ומחלות אוטואימוניות כגון טרשת נפוצה. מניסויים שבוצעו על בעלי חיים נראה כי האיבוגאין מעלה את ריכוז ה-GDNF ובכך עשוי להקל על התקדמות והסתמנות המחלות הללו.

מחקר ושימוש קליני

מחקר ושימוש קליני

פרט למחקר שנועד להבנת המנגנונים העומדים בבסיס הפעילות שלו, התמקד מרבית המחקר באיבוגאין בעשורים האחרונים בפוטניצאל הטמון בו לטיפול בהתמכרויות. מחקרים שונים בחנו את כוחו כתוסף לטיפול פסיכותרפי עבור דיכאון וחרדה, אך מחקרים אלו לא עמדו עד כה בסטנדרטיים מחקריים ראויים.

בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת החל המכון הלאומי להפרעות שימוש בסמים בארה"ב (US National Institute on Drug Abuse – NIDA) לממן ניסויים פרה-קליניים באיבוגאין כטיפול בהתמכרויות בחיות מעבדה, אך המהלך נעצר לאחר השלב הראשון (בו הוכחה יעילות החומר כטיפול בהתמכרויות במודל מעבדתי אל מול הסיכונים הטמונים בו ונחקר מנגנון הפעולה), בעיקר בשל סוגיות חוק (כולל בעיות סביב פטנטים שנרשמו במדינות שונות) והיעדר מימון.

מאז אותה תקופה נערך מספר לא רב של ניסויים קליניים בבני אדם, מרביתם מחקרים תצפיתיים וללא סמיות, אשר בוצעו על אוכלוסיות של מתנדבים שפנו לטיפול בהתמכרות כזו או אחרת במרכזים פרטיים במדינות בהן החומר חוקי. במסגרת המחקרים עד כה נצפו שיעורי רמיסיה משימוש בהרואין, קוקאין או אלכוהול (גם לאחר שנה) הנעים בין 75% במחקרים קטנים (ניו-זילנד, Noller et al., 2018) ל-30-50% במחקרים גדולים יותר (מקסיקו, Brown and Alper, 2017Davis et al., 2017), תוצאות גבוהות משמעותית בהשוואה לאלו של הטיפול המקובל כיום בתחליפי סם אופיואידיים כגון מתדון (אדולן) ובופרנורפין (סובוטקס) וחסמים אופיואידיים כגון נלוקסון (מרכיב בסובוקסון). שיעור ההצלחה בכלים אלו נע בין 8-35% בממוצע (McCarty et al., 2017Weiss et al., 2011), אינו נשמר לתקופות ארוכות ושיעור החזרה לשימוש והמעבר לשימוש בחומרים מזיקים יותר הוא גבוה.

לאחרונה החלו ניסויים בחיות מעבדה לבדיקת יעילותו של חומר אנלוגי לאיבוגאין בשם 18-methoxycoronaridine) 18-MC) בעל אפקט פסיכדלי חלש בהשוואה לאיבוגאין (אינו משפיע על המערכת הסרוטונרגית, הגולטמטרגית (NMDA) והדופמינרגית), אך בעל תכונות נוגדות תסמיני גמילה ע"י חסימת קולטנים כולינרגיים מסוג α3β4.

בטיחות, רעילות ותופעות לוואי

בטיחות, רעילות ותופעות לוואי

עד כה תועדו בספרות 27 מקרי מוות לאחר שימוש באיבוגאין. ההשערה המרכזית לסיבת המוות במקרים אלו היא הפרעת קצב לבבית: מחקרים מצאו כי האיבוגאין חוסם גן בשם hERG האחראי על פעילות תעלת אשלגן בשריר הלב וע"י עלול לגרום להפרעות קצב מסכנות חיים, בעיקר הארכת מקטע QT ו"טורסד דה פואנט" (Torsades de pointes). אנשים עם גורמי סיכון לבביים מועדים יותר לתופעה. בנוסף, קיימים בהקשר זה מספר גורמים אשר מעלים את ריכוז החומר הפעיל ללא ידיעת המשתמש, כגון נטילת איבוגאין במקביל לחומרים המעכבים את פעילות האנזים האחראי על פירוקו (לדוגמא תרופות אנטי-פסיכוטיות ואנטי דיכאוניות שונות) ונטילת החומר בצורתו הטבעית (במקרה זה קשה להעריך את כמות החומר הפעיל).

גורם סיכון נוסף טמון בכוחם של האיבוגאין והנוראיבוגאין להוריד את סף הרגישות לחומרים אופיואידים:  במקרה כזה עלול משתמש קבוע בהרואין לצרוך איבוגאין ולאחר מכן לחזור לשימוש בכמויות ההרואין בהן הורגל להשתמש, אך עם סף רגישות נמוך בהרבה, מהלך אשר עלול להוביל לתגובה של מנת יתר.

במרבית מרכזי הטיפול בעולם כיום ובכל מסגרת מחקרית בתחום מבוצעות בדיקות רפואיות טרם מתן האיבוגאין וניטור עקבי במהלך הטיפול עצמו על מנת לזהות הפרעות קצב במועד ולטפל בהן בהתאם. תופעות הלוואי המידיות לאחר נטילת איבוגאין הינן עלייה בלחץ הדם, ירידה בדופק, רעד, יובש בפה, בחילות והקאות. תופעות אלו עשויות להמצא גם זמן רב לאחר הנטילה, אך אינן מהוות גורמי סיכון למוות.

יש לציין כי בחיות מעבדה (חולדות) נצפה נזק ישיר לרקמת תאי העצב (Neurotoxicity) כתוצאה ממתן איבוגאין, בעיקר בתאי Purkinje  בצרבלום (המוח הקטן) וכתוצאה מכך הפרעות מוטוריות. לא ברור אם תופעות דומות כגון רעד אשר נצפה לעתים בבני אדם לאחר השימוש, נובע מאותה סיבה.

רגולציה

האיבוגאין אינו חוקי להחזקה ושימוש בישראל ונמצא בפקודת הסמים המסוכנים משנת 2015. בארה"ב המצב דומה, שם האיבוגאין ונגזרותיו הוכנסו עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת לקטגוריית SCHEDULE 1 לצד הרואין וחומרים משני תודעה אחרים. גם במרבית מדינות אירופה השימוש וההחזקה של החומר אסורים על פי חוק (איטליה, דנמרק, בלגיה ומדינות נוספות). לעומת זאת, מדינות שונות בעולם מאפשרות שימוש בחומר ברמות פיקוח משתנות – בהולנד ומקסיקו למשל, השימוש הוא חופשי לחלוטין ואינו מבוקר, מצב המאפשר קיום מסגרות טיפול לא מבוקרות וללא פיקוח ראוי. בברזיל קיימת רגולציה חלקית של השימוש בדמות חיוב לשימוש במסגרת טיפולית בלבד, אך לא מרשם רופא ובניו זילנד ניתן לקנות את החומר במרשם רופא בלבד. היות והשימוש באיבוגאין חדש יחסית לחומרים אחרים, צפוי מעמדו החוקי של החומר לעבור תמורות בשנים הקרובות. השימוש בו במסגרות קליניות וקבלתו ע"י הממסד הרפואי ככלי טיפולי לכל עניין ודבר (תרופה), תועיל ותקדם את הסדרתו החוקית.

מטרות העמותה

מטרת העמותה

שימוש באיבוגאין בארץ אינו חוקי. לא ידוע על קיום טיפולים מחתרתיים ועד כה לא התנהלו בארץ מחקרים אשר בדקו את יעילותו ככלי טיפולי במסגרות מפוקחות. לאור העדויות מן השנים האחרונות ליעילותו כטיפול בהתמכרויות ולאור השינוי התודעתי בתחום המשווע לכלים חדשים, מטרת העמותה הוא קידום המחקר בתחום וקידום הנגשת האיבוגאין למטפלים במסגרות מפוקחות על בסיס המידע הקיים. ברקע המהלך העולמי המתרחש כיום, במסגרתו חומרים מרחיבי תודעה חוזרים אל הזירה הציבורית והרפואית ככלים טיפוליים, ניכר כי האיבוגאין הינו שחקן מפתח אפשרי. כל מחקר אשר יעסוק בפעילות החומר על מערכת העצבים המרכזית (גם מחקרים שאינם קליניים במהותם) יתרום להבנת ההשפעה המורכבת של האיבוגאין ומיפוי הסכנות הטמונות בשימוש בו ויקדם בסופו של התהליך מציאת מזור למטופלים רבים המתמודדים כיום עם הפרעות שימוש בחומרים.

סגירת תפריט